היו לי רגעים בחיים שהייתי צריכה רגע לעצור ולמצוא שאני לא מבינה דבר. שיש דברים גדולים מטלטלים וכואבים מני ים. רגעים של יראה, השתאות ועוצמות, שכל הרגשות עולים על גדותיהן. שהלב, הלב כל כך מלא, כמעט שלא יכול להכיל. כזה היה לי השבוע. ️בפרשת יתרו מופיעות צמד המילים ‘לֹא טוֹב’, בפעם השניה והאחרונה בתורה. בפעם הראשונה, בפרשת בראשית נכתב “לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ”, המילים האלה נכתבות רגע לפני המפגש בין אדם לחווה. הפעם השנייה מופיעה בפרשתינו. יתרו רואה את משה לוקח על כתפיו משימות רבות, מהבוקר עד הלילה הוא עסוק בצרכי העם. “וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב”. העומס הוא רב. יתרו מבין שלבד זה בלתי אפשרי, ולכן הוא אומר למשה, “לֹא טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹושֶׂה, נָבֹל תִּבֹּל גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ. כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ”. אתה לא יכול ולא צריך להיות לבד, תחלוק את הנטל עם אנשים נוספים. תאציל סמכויות וכך יהיה לך קל יותר. הרב שטיינזלץ כותב שמשה מעמיס על עצמו בגלל שהוא לא מעוניין ליצור מדרגות בתוך עם ישראל, לכן הוא מקבל כל דורש. כולם גדולים בעיניו. “כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'”, קטן או גדול, עשיר או עני, מבחינת משה אין הבדל, הוא מוכן לשאת את הסבל הפרטי כדי שכולם ירגישו בעלי ערך שווה. הרב יונתן זקס זצ”ל מתייחס לזיקה שבין אדם לחווה, שמתוארת בתורה בביטוי הכומס הגדרה תמציתית למהותה של הברית: “עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ”. עזר, אך עומד בנפרד, כנגד. בנישואים לא הבעל ולא הרעיה מקריבים את זהויותיהם המובחנות. בהר סיני, אלוה-ים נשאר אלוה-ים ובני ישראל נשארו בני אדם.
סמלה של הברית הוא נר ההבדלה המורכב מפתילים רבים הנבדלים זה מזה לחלוטין אך יוצרים יחד שלהבת אחת. גם מעמד הר סיני, עמד על עקרון דומה, “וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה” (שמות י”ט, ט”ז) כל העם חרד. סביב עוצמת מעמד הר סיני, דווקא שם הם מתאחדים. הרב וולבה שואל: האם הייתה שם התפעלות המונית וצעקה משותפת של נעשה ונשמע? והתשובה היא, לא! כל אחד גמר בליבו בדעה ברורה שהוא רוצה לקבל את התורה. כולם כאחד, אבל בכל זאת – כל אחד ואחד באופן מיוחד… לעיתים, מרוב פילוגים ומחלוקת קשה לנו לדמיין מעמד אדיר שכזה. אך זוהי צורתו האמיתית של עם ישראל. מצד אחד אחדות כוללת, ומצד שני הסכמה ברורה של כל אחד ואחת. אלו היה חסר אפילו אחד מהם, לא הייתה יכולה התורה להינתן. הנס הוא לא רק גודל המעמד, הנס הגדול יותר היא היכולת ליצור הסכמה מוחלטת, ובה בעת גם לגלות את האינדיבידואליות של כל אחד. תדמיינו כותב הרב זקס, רבבות נשמות עומדות למרגלות הר סיני ומקבלים כל אחד ואחת את עצמו. ️ מחצית מעשרת הדיברות מדברות על המחויבות שלנו כעם שמאמין באלוה-יו. ומחציתם גורסים שאנו חופשיים לעשות ככל העולה על רוחנו כל עוד אנו לא פוגעים באחרים. וזהו משפט הפתיחה המוכר והמסתורי שלהן: “אָֽנֹכִ֖י֙ ה’ אֱלֹהֶ֑֔-יךָ אֲשֶׁ֧ר הוֹצֵאתִ֛יךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֑ים” הדגש בדיבר הראשון הוא לא המופתים שנעשו או עצם בריאת העולם, אלא, אנכי ה’ שהוציא אתכם לחירות, משיעבוד לחופש. הרב זקס כותב כי החופש הוא מושג המצוי מעבר לתחום השגתו של המדע. המדע אינו יכול לזהות חופש, מפני שהעולם שהמדע חוקר את חוקיו הוא עולם של יחסים סיבתיים. ברק אינו חופשי לבחור היכן יפגע, אבן אינה חופשיה ליפול או לא ליפול…״ אבל האדם הוא בן חורין! ביהדות גם לחירות, לחופש יש גבולות, ערכים ומוסר והם מגולמים בעשרת הדברות. גם אחרי מעל 3000 שנה עשרת הדברות, הם עדיין המסרים המוסריים והמדויקים שניתנו לנו כדי ליצור חברה מתוקנת ובריאה. זאת הפרשה החשובה ביותר בתורה בה נכתבו מגילת זכויות האדם, עשרת הדברות. תוקפן המוסרי רלוונטי גם לימנו אנו בעיקר לנוכח אויבנו שפוגעים בערכים הכי חשובים לאדם כמו ׳לֹא תִרְצָח׳ שמאשר את העקרון המרכזי בברית ה’ עם האנושות כולה. שרצח איננו רק פשע נגד האדם עצמו, אלא גם חטא כלפי אלוה-ים שהאדם עשוי בצלמו.
יֵשׁ רְגִישׁוּת שֶׁאַתְּ צְרִיכָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ. כְּשֶׁהַלֵּב נִזּוֹן מֵרֶגֶשׁ קִיּוּמִי, לְעוֹלָם, לָאָדָם וְלַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אלומה לב מביאה מתורתה של ימימה, היא מציינת שבניית החוסן, היא לא חסימת הרגישות והפיכה לאנשים אטומים. אלא פנייה לצד המואר שלה. מי שמתמלאת חוסן, חסה על עצמה. היא מאפשרת להנות ממה שהרגישות מביאה איתה. היא מאפשרת לראות את הרווחים שבין האנשים ובין המילים, להבין את מה שלא נאמר. זו אינה רגישות פגיעה ודרוכה , אלא רגישות שיודעת שברגע הזה אנו זקוקים לחמלה. ️️ בשבוע שעבר, עידכנתי בקליניקה שאני נוסעת עם משלחת של מטפלים לתמוך בניצולי הנובה. הגיבו לי לא מעט בהתרגשות רבה, שרק בעם שלנו זה ככה. דעו שהשבוע הזה היה מהימים האלה שחשתי בעוצמה, פליאה על גבורה, ענווה וכוחות נפש. ובחרתי שוב בחיים מתוך השראה על הבוחרים בה מתוך הקושי. וראיתי עוד צעד קטן נוסף של נערים ונערות עזי רוח שנמצאים במלחמה בין חושך לאור, ששואלים למה דווקא אני?! ומבינים שיש סיבה נסתרת שאנו לא מבינים. אבל שאין מקרה. אני מתפללת שהדרך תהיה יפה ומבורכת. שנלמד שלצד הכאב, האובדן, הטלטלות ומכאובי הנפש אנחנו חופשיים לבחור בגבורה, בחיים. בכל רגע מחדש. ברוך הוא וברוך שמו שזיכה אותי לקחת חלק. וכמה שזה קשה.. כמה שזה שובר ומטלטל את הנשמה. אבל הבנתי שזה יכל להיות כל אחד מאיתנו ואם יש לי הכלים לסייע אז אני שם בתהומות שאין להם סוף.
לֹא טוֹב היות האדם לבדו בהתמודדות ובסבל. ושום מנהרה חשוכה לא צריך לעבור לבד. יש עוד דרך לעשות כדי להגיע לריפוי הלב, ריפוי הגוף והנפש. כל הטוב עוד לפניהם! שבת מבורכת! פרשה ברגש – נועה נבון